<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנניה סגן הכהנים</h1>
<h2>דף יא:</h2>
ואע"פ שר' חנניה סגן הכהנים היה קודם לר' עקיבא אל תתמה על ההיא דתנן במס' פרה פ"ג [מ"א] ומייתינן לה בפ"א דסדר יומא בגמרא מפרישין כהן גדול [ח' ע"א], נימא כתנאי אי טומאה דחויה בציבור או התר' דתנן אחד זה ואחד זה פי' כהן גדול ביום הכיפורים וכהן השורף את הפרה מזין עליו כל ז' מכל חטאות שהיו שם דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר אין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד, ר' חנניה סגן הכהנים [אומר] כהן השורף את הפרה מזין עליו כל ז' כהן גדול ביום הכיפורי' אין מזין עליו אלא ג' וז'. ואין לתמוה כמו שכבר כתבתי כבר ששונה דברי הראשונים עם האחרונים כההיא דפ"א דפסחים [י"א ע"ב] ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש בין חולין בין תרומה ר' יהודה אומר אוכל כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש. ר"ג אומר חולין כל ארבע ותרומ' כל חמש וכו' והרי ר"ג שקדם להם אלא המסדר' שסדרו משנה ובריית' כל מחלוקת שנחלקו האחרונים ומצא' דברי הראשונים עניין הכרעה שנה דברי החולקים וסדר דברי הראשונים דאיירו נמי בה אחריה' כעניין הכרעה, אי נמי כההיא דבמה אשה [שבת נ"ט ע"ב] ת"ר לא תצא בעיר של זהב אם יצתה חייב' חטאת [דברי ר' מאיר], הרי איסור תורה לחיוב, וחכמים אומר' לא תצא מדבריהם מיהו אם יצתה פטורה דתכשיט הוא ולכתחילה שרי אלא משום דילמא שלפא ור' אליעזר אומר יוצא לכתחלה דאשה חשובה לא שלפה, בעניינים אילו סדרו המסדרים האחרונים דברי הראשונים שדברו במה שחלקו האחרונים ומסדרן על הסדר. בתחילת גמרא פ' טרף בקלפי [יומא ל"ט ע"א] ר' חנניה סגן הכהנים אומר למה סגן ממונה שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו ובירושלמי בסדר יומא פ' אמר להן הממונה [ה"ח] ה' דברים היה הסגן משמש הסגן מימינו וראש בית [אב] משמאלו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך, הניף הסגן בסודרין אחז הסגן והעלהו, במס' תמיד בפ' החלו [פ"ז מ"ג], ולא היה כהן גדול מתמנה עד שמתמנה הסגן שהיו ממנין הסגן ואח"כ כהן גדול כדאמר ר' חנניה סגן הכהנים. ובמס' נזיר פ' כהן גדול [מ"ז ע"ב] איבעי' להו משוח מלחמה וסגן הי מינייהו עדיף לעניין ליטמא למת מצוה ומסיק דלעניין טמויי משוח מלחמה מטמא כדר' חנניה סגן הכהנים אבל להחיותו אמר מר זוטרא דמשוח מלחמה קודם משום דתלו ביה רבים, וכן מצאתי במגילת סתרים דר' ניסים, שהביא על פר הבא על המצות וכו' ובזבחים פ' טבול יום [ק"ב ע"א] משמע שקדושת סגן עדיף ממשוח מלחמה דתניא חמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל יבמה מלך אישה כהן גדול בנה סגן בן בנה משוח מלחמה ואחיה נשיא שבט. וי"ס שני בניה סגני כהונה, מדאלעזר היה סגן ופנחס משוח מלחמה ש"מ דקדושת אלעזר עדיף. ופרה שנשרפה במדבר ע"י אלעזר שהוא סגן וכן יסד הקלירי [יוצר לפרשת פרה] פעולתה בסגן וכן בתוספתא דמס' פרה [פ"ד ה"ג] ונתתה אל אלעזר שהוא סגן. גרס' בפ' משוח מלחמה במס' סוטה [מ"ב ע"א] ת"ר ונגש הכהן יכול (לכל) [כל] כהן שירצה ת"ל ודברו השוטרים מה שוטר בממונה אף כהן בממונה ואימא כהן גדול דומיא דשוטר מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו. ואימא סגן דהיינו אחר כהן גדול ומשוח מלחמה מנלן ומשני סגן לאו ממונה דתנן א"ר חנניה סגן הכהנים למה סגן ממונה וכו'. בסנהדרין פרק כהן גדול [י"ח ע"א], כשהוא מנחם את אחרים כל העם עוברים והממונה ממצעו ות"ר [שם י"ט ע"א] כשהוא עומד בשורה לנחם אחרים, סגן ומשוח מלחמה עומד בימינו וכו' ואמר רב פפא ש"מ מהא מתנית' תלת ש"מ היינו סגן היינו ממונה דמתניתין אלמא לסגן קרי ליה ממונה לא לשום דבר אלא שאם אירע וכו'. ונראה דהיינו הירושלמי שפי' אמר להן הממונה דהוא סגן וסגן שררה שלו מרובה ממשוח מלחמה, דגרס' בשלהי מס' תעניות [ל"א ע"א] ת"ר בת מלך שואלת מבת כהן גדול בת כהן גדול מבת סגן בת סגן מבת משוח מלחמה וכו'. גרס' במס' אבות פ' עקביא [מ"ב] ר' חנניא סגן הכהני' אמר הוה מתפלל בשלומה של מלכות כמה שנאמר [ירמיהו כ"ט] דרשו שלום העיר והתפלל על כי בשלומ' יהיה לכם שלום. וגרס' בספרי [פ' נשא] וישם לך שלום ר' חנניה סגן הכהנים אומר זה שלום מלכות וכן הוא אומר למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגומר.
<h2>דף יד.</h2>
ר' חנניה סגן הכהנים כבר כתבתי בתחילת הספר כי ר' חנניה סגן הכהנים נהרג עם רשב"ג ועם ר' ישמעאל כהן גדול בכ"ה בסיון והם נהרגו בזמן שבית המקדש קיים כמו שהוכחתי למעלה מפ"א דמס' שבת [ט"ו ע"א] הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה וגמליאל הוא רבן גמליאל הזקן ושמעון בנו הוא הנהרג. ור"ג שהיה בזמן החורבן הוא בנו של שמעון שנהרג והוא שאמר רבן יוחנן בן זכאי הב לי שושלתא דר"ג [גיטין נ"ו ע"ב]. ור' חנניה סגן הכהנים ואביו היו מקריבים, דתנן בפ"א דפסחים [י"ד ע"א] ועיקרה בפ"ב [מ"א] דעדיות ר' חנניה סגן הכהנים העיד ד' דברים מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אעפ"י שמוסיף לו טומאתו. ובפסחים קא דייק מאי קאמר ואידך א"ר חנניה סגן הכהנים מימיי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה וחכמים אומרים אין לא ראינו ראייה אלא יצא לבית השריפה. ובזבחים פ' טבול יום [ק"ג ע"ב] מסיק א"ר עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו, וחכמים אומרים לא ראינו אינו ראייה, בעדיות קאי לא ראינו אינו ראייה אדר' חנניה אבל בזבחי' קאי אדר' עקיבא. ובגמרא [ק"ד ע"א] דאפילו בגבולין אם נמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו. ומסק' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הל' כר' עקיבא, ואף ר"ע לא אמר אלא כשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא, והילכ' כדברי חכמים וכ' כפירש"י.
<h2>דף יט.</h2>
ובפ"א דפסחים [י"ט ע"א] מסיים בה א"ר עקיבא זכינו שאין טומאות ידים במקדש מ"מ מסקינן התם בגמרא לרב דאמר דהאי מחט בהכי עסיק' שאבדה לו מחט טמא (והוכרה) [מת והכירה] בבשר כיון דאמר מר חרב הרי הוא כחלל אדם וכלים נמי תטמא ואמר רב אשי זאת אומרת עזרה רה"ר היא וספק טומאה ברה"ר טהור. וריב"א הלוי, א"כ מהיכן א"ר עקיבא זכינו שאין טומאה לידים הא בספק טומאה אפילו חוץ למקדש לא גזור, דהא לא מצינו למימר דגזרו על הידים אפילו בספק טומאה ברה"ר, דתימא הוא דבספק טומאה דאורייתא לא גזור וכ"ש ספק ידים דהכל מדבריהם, ופי' דמחמת בשר היה לו לטמא הידים מן הדין, דהא הידים ודאי נגעו בבשר והסכין נמי שהרי הפשיט בו והבשר היה ראשון בודאי שהרי המחט שהיא טומאת מת נמצאת בו, הילכך אי לאו דבמקדש הוא היו הידים טמאות שהרי נגעו בראשון בודאי מיהו הסכין היה טהור אפילו שלא במקדש שהרי אוכל מטמי כלי ואפילו מדרבנן, והיינו דקאמר ר"ע זכינו שאין טומאת ידים במקדש דאילו חוץ למקדש כה"ג היו הידים טמאות כדפריש'. יש להזכיר ההיא דפ' אין מעמידין [ע"ז ל"ז ע"א] על עדות דיוסי בן יועזר על דיקרב למיתא דקורות נעץ להן ומסקנא כי אתו לקמ' דר' ינאי אמר להו הא מיא בשיקעא זיל טבולי.
